זהירות - סוכר

הוא נחשב לאוייב מס' 1, הוא ממכר. והוא עושה לנו המון נזק לגוף.

ואני מתכוונת לסוכר.

את הסוכר החלו לביית עוד באלף ה-8 לפני הספירה בגינאה החדשה. 2000 שנה לאחר מכן התפשט לאינדונזיה, סין, הודו ומשם לעולם כולו. הוא מופק מסלק או קנה סוכר, ובמשך שנים רבות היה נחשב ליקר ערך. רק עשירים יכלו להשתמש בו.

לסוכר יש תפקידים רבים במזון מעבר להמתקה. הוא משמר, משמש כמייצב ומסמיך מזון, לצבע עמוק (קרמליזציה) לתסיסה, כגון שמרים להתפחה בתעשיית המאפים, או בתעשיית הבירה.

מרגע שהפך פופולרי וזול, החלו להשתמש בו יותר ויותר. ולא רק זאת, בתעשיית המזון משתמשים בסירופ פרוקטוז העשוי מקנה תירס (HFCS=High Fructose Corn Syrop ) מאחר והוא מתוק יותר וזול יותר. אולם תהליך הפקתו והשימוש בו מזיקים לגוף הרבה יותר מסוכר לבן.

ורגע, תשאלו- הגוף לא זקוק לסוכר? כן. הוא זקוק. המוח שלנו חייב גלוקוז (סוכר) ע"מ לתפקד.

אז איך זה מתיישב עם כל ההתראות ששומעים השכם והערב, להימנע מסוכר כי הוא מזיק לנו?

בואו נעשה סדר:

ראשית כמויות הסוכר שהאוכלוסיה העולמית צורכת הן הרבה מעבר למה שהגוף זקוק לו. גם כי החיך התרגל למתוק מאוד, וגם משום שהוא מוסווה בהרבה מזונות כמו אבקות מרק, קטשופ, מיונז, חרדל, תבלינים, סלטים קנויים, ממרחים תעשייתיים חטיפים מלוחים, ולא רק מתוקים, כדי לשפר את טעמם של אלו (הזכרתי זאת בפוסט קודם על המלח).

שנית הסוכר המעובד והמתועש עובר תהליכים שונים בגוף אשר מאיצים תהליכים דלקתיים העלולים לגרום לטרשת עורקים ומחלות לב וכלי דם. (על כך בפירוט בפוסט הבא)

ומה עם דבש מייפל וסילאן ? על אף מעט יתרונות שיש להם: סוכר הוא סוכר הוא סוכר. וגם הם יגרמו לאותן תופעות כמו סוכר מעובד.

אז איך ניתן לצרוך מתוק "בריא"?

הסוכר שהגוף זקוק לו נמצא בפירות וירקות, בקטניות, באגוזים, שקדים, ובבשר מהחי.

כך שאין צורך בכלל לצרוך מתוק אחר.

וגם כאן, כמו עם מלח, רצוי לא להשתמש בתחליפים על אחת כמה וכמה בתחליפים ללא קלוריות, שגורמים ליותר השתוקקות למתוק מאחר ומטעים את החיך אבל לא את הגוף: הוא מתכונן לקבל סוכר ולא מקבל אותו. והדבר עלול בתורו לעודד יצור מוגבר של אינסולין ולהוביל לסכרת.

ישנם פתרונות נוספים וצמחי מרפא שניתן לצרוך כדי להרגיע את התשוקה למתוק.

רוצים להיגמל מהתשוקה למתוק, לקחת אחריות על גופכם, להנות מבריאות טובה, פיזית ונפשית-

צרו איתי קשר,